לאכול (גוף) להתפלל (רוח) לאהוב (רגש)

אם צפיתם בסרט הזה (או קראתם את הספר), כנראה שהוא הזיז בכם משהו, גם אם לא ממש ברור מה. אולי עלתה קצת קנאה, צביטה בבטן, או אפילו השראה ומוטיבציה, לעזוב הכל מאחורה ולצאת למסע גילוי עצמי תוך כדי מסע בעולם. להינות, להתחבר, ולמצוא אהבה שתמלא את חייכם בתשוקה וחיות.

בואו נבחן את התהליך התעוררות שהגיבורה שלנו עברה ואת משפטי המפתח שתמכו בהתפתחות האישית שלה, בגילוי העצמי ובמציאת הדרך שלה.

הסרט מתחיל עם ליז, גיבורת הסרט, סופרת אמריקאית מוצלחת שחיה עם בעלה. מהר מאוד אנחנו מגלים על ליז שהיא לא מסופקת מחייה ומהזוגיות שלה. על פני השטח נראה שיש לה את כל מה שהיא צריכה כדי להיות מאושרת, ובכל זאת, היא לא. היא לא מרגישה מחוברת לחייה. היא מרגישה לא נאמנה לעצמה בכך שהיא לא הולכת אחרי התשוקה שלה ולא בוחרת את הדרך שלה.

היא שואלת את עצמה שאלות על החיים שהיא חיה: ״האם אלו החיים שאני עדיין רוצה?״

לכולנו קרה מצב כזה לפחות פעם בחיינו, שאנחנו לא מרגישים בהרמוניה עם הדרך שלנו, אם זה מבחינה קרייריסטית, זוגית, משפחתית, אורח חיים, דת, בריאות, גוף-נפש-רוח… מה בדרך כלל עשינו במצב כזה? חלקנו יענה שכלום, וחלקנו יענה שעשה שינוי (גם אם קטן). רובנו לא בחר לאפס את חייו, להתחיל מחדש ולמצוא את הדרך שלו. זה דורש הרבה אומץ, התמודדות, רצון עז וחוסן נפשי. ולכן, הסיפור של ליז מעלה את התהייה ״מה אם?״. מה אם לא התפשרנו? מה אם לא עצרנו בעד עצמנו? מה אם לא פחדנו? איך החיים שלנו היו נראים? מה היינו חווים?

להמשך הסיפור...

נראה שיש אי התאמה בין הרצונות של ליז לשל בעלה.

יש לה רצון לטייל ולחוות עולם, בעוד שבעלה רוצה לשנות עיסוק ולחזור ללמוד. נראה שהם לא משדרים על אותו גל, מה שדוחף את ליז לשאול את עצמה מה הצעד הבא ומה היא באמת רוצה.

נוכל להזדהות עם מצב כזה בחיים שלנו, כאשר בן או בת הזוג רוצים דברים שונים מאיתנו, אז הפער גדל ונראה שקשה לגשר עליו. האם אחד מהצדדים יתפשר, האם שני הצדדים יוותרו על רצונותיהם או האם הצעד הבלתי נמנע יהיה פרידה?

ליז מתקשה לקבל החלטה לגבי היחסים שלה עם בעלה: ״הדבר היחיד שהיה יותר בלתי אפשרי מלהישאר, היה לעזוב.״

אחרי שנים ביחד, היא מתקשה לקבל את זה שהקשר נגמר ושניהם רוצים דברים שונים והגיע זמן להמשיך הלאה. יש תלותיות, אזור נוחות, זה מוכר.

היא מחליטה לפנות לעזרה מאלוהים, מה שהרבה מאיתנו עושים כאשר אנחנו מרגישים אבודים ולבד, ואנחנו לא יודעים מה לעשות, מחפשים מישהו שידריך אותנו, ״סימן״ שיגיד לנו מה לעשות.

ואז עולה קול (הקול שלה) שלוחש לה לחזור למיטה, ושם היא נפרדת מבעלה.

אחרי הגירושין ליז קונה כל מיני ספרי "עזרה עצמית". יש לנו כאן רמז לכך שליז מתחילה תהליך של חיפוש פנימי ורצון לשינוי. תהליך שמתחיל בקבלת תמיכה מבחוץ כדי לעורר את התמיכה מבפנים.

כל עוד החיים הולכים באופן חלק בלי יותר מידי גבשושיות בדרך, אנחנו לא עוצרים ושואלים את עצמנו שאלות. אבל ברגע ששינוי חד קורה, משהו קיצוני שגורם לנו להתעורר, אנחנו מתחילים להתבונן על חיינו ולבדוק מה קורה שם ומה צריך לשנות.

ליז משתפת חלום מגירה שלה לצאת למסע בעולם.

היא מספרת לחברתה הטובה על מגזיני הנשיונאל ג׳אוגרפיק שהיא שמרה בארגז הסודי שלה.

היא מחליטה לצאת למסע בעולם אך במקום זאת פוגשת שחקן צעיר ורגיש שמשנה את תוכניותיה. הבחור החדש פותח לה את הראש לעוד אפשרויות ודרכים לחיות. מה שהתחיל כ״הסחת דעת״ ו״ריבאונד״, הפך לקשר אמוציונלי ותלותי שם גם התחילו המכאובים, הייסורים, ואי שביעות הרצון.

כשליז פוגשת עם בן זוגה החדש את זוג חבריה, הם מציינים שהיא מזכירה להם כלב שנראה כמו הבעלים שלו. כל זוגיות שהיא מחליפה, היא מתאימה את עצמה לבן זוגה ומתחילה להתחקות אחריו, וכך מאבדת את האותנטיות והדרך שלה. זה הדליק בתוכה משהו שכנראה זיהתה גם כן.

היא משתפת את בן זוגה החדש ואת חברתה שאין לה תאבון לחיים. היא רוצה לעוף על עצמה. היא מבינה שאף פעם לא הייתה לבד, שתמיד הייתה בזוגיות. היא רוצה לחקור, לעשות שינוי, להפסיק להתמהמה ולצאת לדרך.

ליז מבינה שהתסכול שלה לא נובע ממערכת היחסים שלה. האומללות שלה לא קשורה למשהו או מישהו מחוצה לה, אלא למשהו בתוכה שמרגיש לא שלם, חסר, כבוי, לא מסופק.

וכך ליז מחליטה לצאת למסע, בו היא תשלב קצת מכל העולמות: עונג, גילוי עצמי ואהבה. מסע לאיטליה (גוף), הודו (רוח), ובאלי (רגש).

היא עולה על טיסה לאיטליה, ובמשך 4 חודשים היא מתענגת ונפתחת להנאות ללא אשמה - (guily pleasures).

הפוקוס העיקרי באיטליה היה - אוכל, אלכוהול, אוכל, קפה, אוכל, גלידה, שיחות על אוכל, לצד למידת השפה והתרבות האיטלקית.

היא מתחילה לשנות הרגלים, להשתחרר מהסתייגויות ופחדים, ולעשות דברים קצת אחרת, כמו להכין אוכל לעצמה ולאכול לבד, לקנות לעצמה הלבשה תחתונה סקסית לבית, להיות לבד, לאכול מה שהיא רוצה כמה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה, ולא לדפוק חשבון. היא עושה דברים שקודם לכן לא הייתה מעזה.

משפטים שהאיטלקים אמרו לגיבורה:

“You don’t know how to enjoy yourself. You don’t know pleasure. The sweetness of doing nothing.”

״את לא יודעת איך להנות עם עצמך.

את לא יודעת מה זה עונג. המתיקות של לעשות כלום״.

היא מתמודדת עם האשמה (אכילה חסרת מעצורים) ועם השנאה העצמית שלה (דימוי גוף).

איטליה העתיקה מלמדת אותה שחורבן הוא הדרך לטרנספורמציה- לשינוי מהותי. חורבן הוא מתנה. היא מתחילה להבין שהיא לא חייבת להתפשר ולהסתפק בחיי אומללות, ולקבל אותם כחלק מהחיים. יש דרך נוספת.

אנחנו מפחדים משינוי, מהרס, חורבן, אבל זו הדרך להתעוררות.

היא לומדת שאפשר להיבנות מחדש, להשתנות, שזה חלק מהחיים.

לא צריך לפחד להתחיל מחדש. מאפס. להישאר במוכר זו הבחירה הבלתי טבעית, כי הרי הכל משתנה.

אנחנו רוצים שהדברים ישארו אותו דבר, אבל האם זה אידיאל? מה קורה כשזה כבר לא עובד לנו? ניתקע עם האידאל או נעשה משהו בנידון?

ליז עשתה חיים באיטליה, ובכל זאת, היא מחליטה להמשיך במסע.

ארבעה חודשים באיטליה היו אחלה בתור נופש, שחרור, התאווררות… אבל זו לא הסיבה היחידה שהגיבורה שלנו החליטה לצאת למסע. היא מבינה שהמסע שלה לא נגמר ושההנאות לא יספקו אותה לנצח. יש לה תהליך לעבור עם עצמה על מנת להגיע לשורש הכאב שלה.

התחנה הבאה - הודו.

ליז מגיעה לאשראם של הגורו שבן זוגה האחרון הכיר לה.

היא מתחילה לתרגל שם מדיטציות, קרמה יוגה (שירות חסר אגו), שתיקה… אתגר שהיא לא הצליחה לעמוד בו כל כך.

נראה שחיי האשראם לא כל כך התאימו לה, אבל הקשרים שהיא פיתחה שם בהחלט גרמו לה לעמוד מול, להתעמת ולהתמודד עם ״שדים מהעבר״, בין אם מדובר ביחסים שלה עם בעלה, עם בן זוגה האחרון, עם החתונה והגירושין שלה, עם הפחד לעשות שינוי, הפחד להיות לבד, הפחד להפסיד הכל, הפחד ללכת אחר הלב שלה ולסכן הכל לשם כך.

ליז מכירה שתי דמויות חדשות בהודו, ולכל אחת מהן מטען וסיפור משלה, ועוברת תהליך התעוררות וריפוי משל עצמה. הם תומכים אחד בשני להתמודד עם התהליך שלהם.

התקופה בהודו תמכה בה להיות מנוטרלת מהנאות והסחות דעת. היא מרגישה מנותקת, לא מחוברת למקום, לאנשים ולעצמה, ואחרי השהות באיטליה היא חוטפת מעין ״כאפת מציאות.״

מה קורה כשאין כיסוי לכאב? מתחילים להתמודד איתו.

הישיבות מדיטציה של ליז היו מאתגרות במיוחד, כי כל העבר התחיל לצוף ולא היה ניתן להתעלם ממנו יותר, להדחיק אותו, או להעמיד פנים שהוא לא משפיע יותר. היא יכלה לבכות, לכעוס, להתמרמר, להתבלבל, להתגעגע, ולעשות קלוז׳ר לזוגיות שלה עם בעלה לשעבר, כדי להמשיך קדימה.

התובנה האחרונה שלה בהודו הייתה : God dwells within you, as you.

אלוהים שוכן בך, כמי שאתה.

ליז מבינה שמה שהיא חיפשה נמצא בתוכה, קיים בתוכה, כמי שהיא.

היא חיפשה במסע הזה את עצמה, את הדרך שלה, והתהליך הוביל אותה לראות שהיא התשובה, היא הפיתרון, היא המקור, ואין דבר מחוצה לה שיכול לשנות זאת או להראות לה את האמת מלבדה. היא השלם, הנוכחות, לא מוגבלת, לא נפרדת, לא חצויה. היא האושר, ולכן אין טעם לחפש אותו בחוץ.

לאחר כמה תובנות שהציתו את התהליך שלה, של החיבור לרגש, לרצונות שלה, ולדרך שלה, היא מחליטה להמשיך את מסעה לבאלי, ולבקר אדם אותו פגשה בתחילת הסרט כחלק מכתבה שעשתה עליו למען העיתון בו עבדה.

היא מגיעה לבאלי ורצף האירועים מובילים למפגש עם גבר בו היא מתאהבת. אך היא מפחדת לאבד את עצמה, להיכנס לעוד מערכת יחסים מקולקלת. מפחדת לאהוב. להיות תלותית, להיפגע, לאבד איזון ושהזוגיות תבוא לפני עצמה.

קטוט אומר לה: Sometimes to lose balance for love is part of living a balanced life.

איבוד איזון למען אהבה זה חלק מלחיות חיים מאוזנים.

איזון הוא רק עניין של הסתגלות לחוסר איזון. יציאה מהמרכז שלנו היא אמצעי בשביל למצוא את הדרך לחזור למרכז. כל פעם שאנחנו יוצאים מאיזון אנחנו מתחזקים ומוצאים את האיזון מחדש. איזון הוא עניין שכלי. ברגע שאנחנו מצליחים להיות במרכז בעת הסערה, שום דבר לא יוציא אותנו מאיזון. אהבה, קשרים, שינויים, עליות וירידות, הם חלק מההתמודדות בחיים. הם חלק ממציאת האיזון שלנו והחיבור לעצמנו. במקום להתחמק מההתמודדות, עלינו לחפש אותה, לפגוש אותה ולהכיל אותה. זו הדרך למציאת איזון אמיתי, אשר לא תלוי בדבר.

עוד תובנה שליז מגיעה אליה היא שכולנו מורים. לכל אחד מאיתנו יש משהו לשתף וללמוד מהשני, אם אנחנו פתוחים מספיק לראות. ואם אנחנו מוכנים להתמודד עם האמת לגבי עצמנו, אז האמת תיחשף לפנינו ותשחרר אותנו.

חבריה שאלו אותה באיטליה מה המילה שמתארת אותה והיא לא מצאה תשובה מלבד הגדרות גנריות, ״נשואה, גרושה, חברה, סופרת״.

היא החליטה בסוף הסרט שהמילה שלה היא let's cross over- בוא נחצה. בוא נצעד ללא נודע.

במילה הזו היא מתארת את התהליך שהיא עברה, שכולל בתוכו שחרור, חופש, התמודדות, חוסן, היכולת להיות טוטאלית עם מה שקורה ולהבין שאין דבר ודאי, העתיד לא ידוע, לא צפוי, ולכן מה שיהיה יהיה.

לא לפחד לאבד את הכל כי בסופו של יום אתה לא יכול לאבד את עצמך.

כמו כל סרט אמריקאי, גם זה נגמר בסוף קלישאתי, בו ליז מוכנה לקחת סיכון למען האהבה, ולמצוא את הדרך כדי שהיחסים יעבדו.

ברגע שאתה מוכן למצוא את הדרך זה תמיד מסתדר. זה תמיד מסתדר כאשר אנחנו נשארים פתוחים ומוכנים להתמודד עם מה שיבוא, איך שיבוא.