האם קיים אושר אינסופי?

חיי נצח.

מחשבה עולה והזמן מתחיל לנוע.

רעיון. רצון. תנועה לעתיד. מגבלה. כן. לא. נכון. לא נכון.

נצח.

רגע, שאין לו סוף, ובכל זאת נראה סופי.

אני כאן והכל בתוכי.

רצון זה אני שמחפש את עצמי בראי, שזה ההשתקפות שלי.

האני בדמוי האגו שלי.

כשהתנועה מתחילה כאן ונגמרת כאן, לאן באמת זזים?

רצון עתידי להשיג שביעות רצון בשביל להיות.. אני.

יש חוויה של נצח שבה אינני מודע לדבר, מלבד היותי קיים.

בני האדם רוצים וכמהים להיות מאושרים ושבעי רצון לעד.

אין באמת רצון לסבול.

השיבה לסבל מגיעה מהשכחה מי אנחנו,

והזדהות עם האמונה ״אני המחשבה, אני הגוף״.

כולנו רוצים לנצח לחיות באושר ושביעות רצון.

אז איך קרה שאנחנו חיים באופן מוחלט את הניגודיות של האושר?

חיים של נפרדות. בדידות. פחד. קנאה. ספק. אי סיפוק ממה שקורה.

צורך בלתי פוסק לעוד... וגם זה לא מספק אותנו.

אנחנו לא עוצרים ושואלים,

איך זה קורה שמה שאנחנו רוצים ולפעמים משיגים,

לא במאה אחוז מספק אותנו כל הזמן?

נשאלת השאלה, האם יש דבר כזה אושר, סיפוק אינסופי, נצחי?

באופן פשוט, ברגע שנתעורר למציאות של חיינו,

נוכל לראות איך כל התנועה קורית.

בכל רגע נתון

נוכל להיות ערים

למציאות ולא לדמיון

שאנחנו יוצרים

או שתכנתו אותנו ליצור.