חיים משותפים בזוגיות בריאה

מה גרם לנו להיות בזוגיות?

מהי זוגיות בריאה?

איך אפשר להשתמש בזוגיות בשביל להעצים את אחד את השני?

האם אני נמצא בזוגיות מכיוון שאני רוצה, כי זה נכון לי, או כי אין לי ברירה?

האם אני באמת בוחר את הזוגיות שלי כל רגע, כל יום, באופן מודע, מהתחלה? בחירה מתוך הרצון להיות שם ולא כי אני חייב להיות שם….

שנים שאלתי את השאלה, האם אני בזוגיות מכיוון שאני מפחד להיות לבד?

אולי אני בזוגיות בגלל שחשוב לי מה שחבריי, הוריי, והחברה יחשבו עלי?

האם אני בזוגיות מכיוון שזה פרקטי? היא עושה, אני עושה...

לפעמים אין לנו את הזמן לשאול

כי החיים פשוט סוחפים אותנו להמשיך הלאה

לא לעצור ולשאול שאלות. לא להתחבר לעצמנו ולתקשר עם עצמנו - אולי זה לא בשבילי? אולי יש עוד דרך לחיות?

כל עולם הזוגיות ביני לבינה מתעורר בתוכי מהרגע שנולדתי לתוך משפחה.

שמתי לב שבכל הזוגיות הזו בין הוריי יש המון מתח. בתוך מערכת היחסים הזו ביני לבינה, כמשפחה, יש הרבה ניגודים, מתחים, תחרות, הוכחה.

בתור ילדים לא בחרנו את המשפחה שלנו….

נולדנו לעובדה שאלו האנשים שאנחנו חיים איתם ואנחנו צריכים ללמוד להסתדר, לטוב ולרע, זה מה יש.

אם ההורים שלנו התנהגו בצורה מסוימת ככה אנחנו למדנו להתנהג, וככה למדנו את היחסים בין איש לאישה. זו הייתה ההתניה שגדלנו לתוכה.

לא באמת הסבירו לנו שיש אינספור מערכות יחסים, דינמיקות, וסוגים של זוגיות. יש אינספור יכולות ודרכים לתפוס, להתנהג ולחיות בזוגיות.

אנחנו לא בדיוק עוברים קורס לפני שאנחנו נכנסים למערכת זוגית להבין מהי בכלל זוגיות.

מכיוון שאין באמת דרך אחת נכונה, אין נוסחה לזוגיות מוצלחת, כי כל אחד רואה זוגיות בעיניים שלו, בתפיסת עולמו, לפי איך שאנחנו נותנים חשיבות לנעים ולא נעים, לרעיונות שבתוכינו, וזה מאוד מתעתע בנו בזוגיות.

הרצון להיות בזוגיות זה להתחבר לעוד אדם, וזה הרצון להיות באינטרקציה פיזית על מנת לבנות משהו לאורך זמן.

כל אדם שעוצר ומסתכל על הזוגיות שלו לא יכול להשוות אותה עם זוגיות אחרת או עם זוגיות קודמת, כי כל זוגיות היא שונה.

יש מוטיבים מאוד דומים של התנהגויות אבל באופן כללי אנחנו לא נמצאים עם אותו גבר או אישה ולכן זה כל הזמן שונה; הסיטואציה, היכולות, הניסיון, הידע, המצב שאנחנו נמצאים בו... כל הזמן משתנים.

יש נקודות שיכולות לתמוך בנו לשאול את השאלות,

מה גרם לנו לבחור את הזוגיות הזו ומה גורם לי לבחור את הזוגיות הזו כל פעם מחדש?

האם זו זוגיות של ברירת מחדל?

האם זו זוגיות שיש לי בה רצון לבנות משהו, להתפתח, לתמוך ולהיתמך? לפרגן, לעבוד כצוות?

אני באופן אישי, וזו תפיסת עולמי, רואה זוגיות כמו עסק.

שני אנשים באים לעבוד יחד וצריכים לנהל אורח חיים שיהיה לו חזון משותף, עם הכנסה והוצאה, עם בהירות והתכווננות מה הסיבה שאנחנו עושים מה שאנחנו עושים, עם תוכנית עבודה משותפת.

שנדע לתקשר גם בזמנים קשים, עם חזון שיאחד אותנו במצבים וימים מאתגרים. כשמישהו מרגיש לא טוב, כשהכלכלה קשה, כשהחברה במצב קשה, אינספור סיבות למה החיים יכולים להביא לנו ספקות והתמודדויות.

אם הזוגיות שלנו לא מחוברת, חזקה, חסינה, יכולה להתאים את עצמה למציאות שאנחנו חיים בה, ההתניה מן העבר היא להאשים, ובדרך כלל אני רוצה להאשים את בן או בת הזוג שלי על דברים שאני לא רוצה לקחת אחריות, על דברים שאני לא דאגתי להם.

זוגיות מוצלחת, זוגיות בריאה, עם חיבור נתינה וקבלה, מגיעה ממקום שכל אחד מבין מה תפקידו בזוגיות, וברור שזה כל הזמן משתנה.

יש איזשהו אמון, שאני יכול לבטוח בשני ולשתף, והשני יוכל להכיל, ואם הוא לא יוכל להכיל את השיתוף שלי אני אוכל להבין שבאותו רגע יש כיסוי, יש התגוננות, יש כאב.

זוגיות כזו שנוכל להכיר אחד את השניה באופן דינמי ומשתנה, ושלא ניקח אחד את השניה כמובן מאליו. שנוכל להתפתח ביחד, ונוכל לפגוש אחד את השניה באופן טרי, חדש, בנוכחות של עכשיו.

יש לנו את ההרגל הזה של ״אני מכיר אותך כבר״, ואז אין צורך לשים לב, להתעמק, להיות רגישים ולהבין את הצרכים של כל אחד.

אבל זה לא נכון. הרבה פעמים אנחנו דוחקים את הזוגיות לצד וכל אחד מתפקס בעולם שלו ובגדילה האישית שלו, שיש בזה גם יופי וגם מקום בתוך הזוגיות…. רק אם אין איזשהו סינכרון, יכולת איזון בין העולם האישי וההתפתחות האישית שלי לבין ההתפתחות האישית שלה ושל שנינו יחד, שמשפיעה עלי עליה ועלינו כיחידה אחת, עוד לפני שבכלל החלטנו להביא ילדים לעולם, לגדל משפחה, ומה זה אומר.

להבין מהי תפיסת העולם שלי בגידול ילדים ומהי התפיסה שלה, ואיך אנחנו רואים חיים משותפים, האם זה בכפר האם זה בעיר, אורח חיים, סדר עדיפויות….

יש כל כך הרבה נקודות שאנחנו פוסחים עליהם כי זה נראה לנו ברור מאליו, זה נראה לנו שלא צריך לדבר על זה, ואני גיליתי שאלה הנקודות הכי מעוררות השראה, שנותנות הכי סיפוק ורצון עז להיות בזוגיות ולהיעזר בה כדי להאיר את המודעות בתוכי.

שני אנשים הגיעו מעולמות שונים עם רצונות שונים, עם דרך שונה, והאומנות כאן היא למזג את שני העולמות לעולם אחד מבלי לבטל את העולם של האינדיווידואל. איך בעצם משלבים את שניהם, ובהמשך גם עם הילדים שהבאנו לעולם, עם רצונות משלהם.

וזהו מסע מרתק ברגע שאני מגיע בגישה שאני רוצה ללמוד דרך הזוגיות, שאני רוצה להתפתח דרך הזוגיות, אני רוצה להתגבר על אי ההסכמה, על רגעים קשים, על יכולת לקבל ״לא״ ושזה לא תמיד ילך בדרך שלי.

ברגע שאני שומע שיש בעיה בזוגיות, אני בעצם תקוע ברעיון שלקוח מן העבר. אין ספק שיש סיטואציות מאתגרות בכל מיני תקופות בזוגיות, כאשר צריך להתמודד עם תסכול או עם קושי או עם אי וודאות, ואיך בעצם בפתיחות ובהקשבה מלאה, בשיתוף אמיתי ופגיע, לזכור לא להזניח את הזוגיות שלנו. גם אם זה בעזרת תמיכה מבחוץ.

זוגיות היא כמו צמח, כמו דבר חי. צריך כל הזמן להשקות, לטפח, לשים עליה תשומת לב. לא לקחת אותה כמובן מאליו. זה גם לא דבר קל, זה דבר מאתגר כאשר שתי אישיויות, שני אגואים, חיים אחד לצד השני ומצליחים לוותר ולפרגן אחד לשניה.

מי שרואה זוגיות כדרך התמודדות, כדרך גדילה ולמידה, יש לו מוטיבציה להעמיק לתוך זה ולהשתמש בכלים שהחיים נותנים לו גם מבפנים וגם דרך אנשים עם ניסיון חיים שעברו זוגיות, טיפלו בתחום הזוגיות, מגיעים מעולם הזוגיות.

לזוגיות נכנסנו כי התאהבנו, וכל הרעיון של זוגיות הוא לשתף, להתחבר, ולהעצים את חיינו. זוהי תוספת לחיים. זוהי מתנה להביא עוד ישות לחיים עם בן או בת זוגתי ברגע שאני מוכן.

בזוגיות בינו לבינה יש הרבה אלמנטים שדומים לזוגיות שלנו עם הורינו, לדינמיקה שלנו עם הצוות שלנו בעבודה, עם החברים שלנו. יש שם הרבה השתקפויות.

החיים הם מראה, זוגיות היא מראה, להראות לנו דברים שאנחנו לא באמת רוצה להיכנס אליהם ולהרגיש אותם.

אם לא עכשיו אז מתי?

אם רק היינו יודעים להיכנס פנימה ולשאול את השאלות הללו, היינו יכולים להתמודד בצורה הרבה יותר מודעת ומדויקת, וקוצרים את הפירות של זוגיות ושל החיים עצמם.

זוגיות היא מודעות. 🌱